החלטה בתיק בש"א 8177/07

1.       התובע, יליד 18.5.1950, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה בתאריך 6.12.2003. פציעתו של התובע הייתה קשה, ובין היתר נגרם לתובע נזק מוחי.

2.       ב"כ הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה בדבר מינוי מומחים רפואים לבדיקת התובע, ועל פי הסכמתם מונה פרופ' משה רופמן, כמומחה בתחום האורטופדיה, ופרופ' אפרים בנטל, כמומחה בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.

          פרופ' רופמן, בחוות דעתו מיום 7.6.2005, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה בשיעור 9.75%, ופרופ' בנטל קבע, כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% "בתחום הנוירו-פסיכיאטריה", לפי פריט 34 (ב)-(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956.

3.       בבקשתו שלפני עותר התובע לכך שיינתן צו המורה לפרופ' רופמן לבדוק אותו שנית, וכן עותר הוא לכך שיותר לו לשלוח שאלות הבהרה לפרופ' בנטל.

          לטענת התובע, בתאריך 10.3.2007, בשעה שירד במדרגות ביתו, תקפה אותו סחרחורת ועל כן נפל, וכתוצאה מכך שבר את עצם הטיביה בברך רגל ימין (להלן - "התאונה השניה"). התובע טוען, כי הסחרחורת שתקפה אותו, מקורה בפגיעה המוחית שנגרמה לו בתאונת הדרכים.

          הבקשה להורות על בדיקה חוזרת על ידי פרופ' רופמן מיועדת איפוא להעריך נכותו של התובע מחדש, והבקשה להתיר שאלות הבהרה לפרופ' בנטל, מיועדת לבסס הטענה, כי הסחרחורת שתקפה את התובע, מקורה בנזק המוחי שנגרם לו בתאונה.

4.       ב"כ הנתבעים מתנגד לבקשה. לטענתו מדובר בנזק מאוחר, שאירע למעלה משלוש שנים וחצי לאחר תאונת הדרכים, ואין לו קשר לתאונת הדרכים, ונפילת התובע במדרגות ביתו נבעה מחוסר זהירות וחוסר תשומת לב, "כך שלבוא כעת ולטעון כי נפילתו של התובע במדרגות הינה כתוצאה מהתאונה שאירעה שלוש שנים קודם לכן, אינה במקומה ואף מקוממת".

5.       השאלה העומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים שלפני היא, האם יש מקום לקשור קשר סיבתי בין הנזק שאירע לתובע בתאונה השניה, עם אחריות הנתבעים לאירוע התאונה הראשונה. לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, ובע"א 223/80 בן ציון נ' מגורי בת ים בע"מ, פ"ד ל"ו(3) 113, 120 (1982) נקבע:

"כשבאים איפוא לקבוע מבחנים של מדיניות משפטית במקרים כגון דא, ניתן לראות בשאלה, אם התאונה השנייה התרחשה תוך כדי תקופת ההחלמה ואם לאו, מבחן שראוי להישקל; הוא הדין במבחן הזמן, דהיינו, אם הזמן הרב, שחלף מאז אירוע מעשה העוולה הראשוני ועד לנזק הנוסף שנגרם, אינו מלמד על כך שהקשר הסיבתי, אם היה, נעלם ואיננו, והניזוק כבר הסכין למגבלותיו וסיגל לעצמו אורח חיים ודרך תיפקוד התואמים למצבו. אולם גם מבחנים אלה אינם החלטיים, ויימצאו יוצאים מן הכלל לכאן ולכאן, בנסיבות מיוחדות. ודאי שמבחנים אלה אינם יחידים שאין בלתם, כמוהם גם גורמים נוספים, הנובעים מעובדותיו של כל מקרה ומקרה, ראויים להישקל בקביעת המדיניות הנכונה והמסקנה הסופית."

6.       שאלת הקשר הסיבתי בין הנזק מהתאונה השניה לאירוע התאונה הראשונה, כרוכה איפוא בברור עובדות ונסיבות שונות, ומקומן של אלה להתברר במסגרת ההליכים בתיק העיקרי. רק לאחר שמיעת הראיות וטענות ב"כ הצדדים, ניתן יהיה לגבש עמדה בשאלת הקשר שבין שתי התאונות. אפשר ובתום שמיעת הראיות והטענות, יהיה מקום לקבוע שהנתבעים אחראים גם לנזקים שנגרמו לתובע מנפילתו לאחר שלוש שנים וחצי, ואפשר כי ייקבע שאינם אחראים. ואולם, משום שקיימת אפשרות שייקבע כי קיים קשר סיבתי, יש לאפשר לתובע לקבל חוות דעת רפואית מעודכנת מפרופ' רופמן בעניין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה השניה, וכן יש לאפשר לו לפנות בשאלות הבהרה לפרופ' בנטל.

7.       עם זאת, מכיוון שבשלב הנוכחי אין אפשרות לקבוע, שהאפשרות שקיים קשר סיבתי בין האחריות לתאונה הראשונה והנזק שנגרם בתאונה השניה, מסתברת יותר מהאפשרות שלא קיים קשר סיבתי שכזה, שכר טרחת המומחים ישולם על ידי התובע.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     ב"כ התובע יפנה לפרופ' רופמן ויבקשו להעריך נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה השניה.

(ב)      ב"כ הצדדים ימציאו למומחה את כל המסמכים הרפואיים הנוגעים לתאונה השניה (מיום 10.3.2007), וכל מסמך שמי מב"כ הצדדים ימציא למומחה, יומצא בהעתק גם לצד שכנגד.

(ג)      על מנת לאפשר לב"כ הנתבעים לאסוף החומר הרפואי הנוגע לתאונה השניה, המומחה לא יבדוק את התובע לפני חלוף 60 ימים מיום שב"כ הצדדים יקבלו העתק מהחלטתי זאת.

(ד)      שכר טרחתו של פרופ' רופמן ישולם על ידי התובע, ופרופ' רופמן לא יבדוק את התובע לפני שישולם לו שכר טרחתו.

(ה)     ב"כ התובע יהיה רשאי להפנות שאלות הבהרה לפרופ' בנטל, ככל שאלה נוגעות לתאונה השניה. שכר טרחתו של פרופ' בנטל ישולם על ידי התובע.

(ו)      אין צו להוצאות, והוצאות הבקשה תהיינה חלק מההוצאות בהליך העיקרי.

ניתן היום, ח' באב, תשס"ז (23 ביולי 2007), בהעדר הצדדים.